במדינת ישראל לא היתה קיימת מעולם תרבות דומיננטית של אינדיבידואליזם אגוצנטרי שבה פרטים רואים במדינה רק כלי להגנה על זכויות הפרט שלהם . להיפך , המדינה היתה מושתתת מאז הקמתה על תחושת שותפות ושייכות של אזרחיה , ועל יציבותה של היחידה המשפחתית הרחבה . בזכותם של מאפייני יסוד אלו היא הצליחה לגייס את עוצמותיה בעיתות משבר ולצלוח מכשולים ומשברים . אץ ספק שתחושת השותפות והשייכות מחד גיסא , ויציבותה של היחידה המשפחתית מאידך גיסא , מהווים מרכיב יסודי בחיוניותה של החברה הישראלית . חיוניותה של החברה נפגעה במידה רבה עקב כישלונה של מדיניות הקליטה . 'ממלכתית'ה מדיניות זו של 'כור היתוך' דרשה מן העולים , ובעיקר מאלו שבאו מארצות האסלאם , לאמץ את הקודים והנורמות שעוצבו בימי היישוב הוותיק ולקבל את התכנים התרבותיים של היישוב , שהיו ברובם נטולי מורשת עקב תהליך החילון שקיבל על עצמו . העדרם של תכנים מסורתיים אלו , שיכלו להוות מכנה משותף בין עולים מארצות האסלאם לקולטים מהיישוב הוותיק , מזין עד היום רגשות זעם ומרירות של יוצאי ארצות האסלאם . בנוסף לכישלון בבניית גשרים בין העולים לבין הדור הקולט , כשלו קברניטי המדינה...
אל הספר