כאמור , ניתן לראות ב"מושבת העונשין" את הקצנתו של ההיגיון שאפשר את "גזר : "הדין אם הציות לאב מוליך בהכרח למחיקתו העצמית של האני המסופר , אזי ענישתו והריגתו בפועל של גיבור מסופר , בעקבות פרשייה של אי ציות לחוק , נעשות מובנות מאליהן וממשיות , ואנו שוב מגלים את יכולתו המרתיעה של קפקא להפוך את הבלתי צפוי להגיוני ( או להחדיר את המוזרות אל תוך היומיום . ( זאת ועוד : בשני המקרים , הטיפול ב"חטא" נעשה בדרך הכתיבה ( המכתב ב"גזר הדין" וחריטת הצו שהופר על בשרו של הנדון ב"מושבת , ( "העונשין כאשר אותו הגיון ברזל מעוות ומסיט את הטיפול לעבר מוות בלתי נמנע . זו המסקנה האפשרית האחרונה הנגזרת ממצב פתיחה הטומן בחובו את כל פוטנציאל ההרס - וההרס העצמי - העולה על הדעת . יחד עם זאת , קיימים שני הבדלים בולטים בין שתי היצירות . ראשית , אנו יוצאים הפעם מתחום האנלוגיה הביוגרפית ואין ספק בכך שקפקא הרחיק לבדות סיטואציה שיש בה הרבה מכוח הרמיזה של המשל , משל הנסב על רוב הכפילויות הערכיות של ימינו : דין / עינוי הדין , חירות / דיכוי , שייכות / זרות וכיו"ב . אין להתפעל אפוא אם רבים וטובים ראו ב"מושבת העונשין" סיפור המנבא...
אל הספר