בעקבות דחייתי , כאמור , תפיסות מצמצמות למיניהן , והתמקדותי בהבחנות הנובעות בד בבד מהטקסט ומדרכי יצירתו , אני רואה את עצמי מחויב להקדים מבחינה מתודית ומהותית כאחד את העניין הספרותי על פני העניין האנליטי . מהלך עקרוני מסוג זה , הגם שהוא אמור להיות מובן מאליו לכל העוסק בספרות , אינו מקבל ביטוי מספק בספרו המקיף של מרדכי גלדמן , ספרות ופסיכואנליזה " : למרות מספר רב של הבחנות ראויות באשר לאינטראקציה המורכבת , ארוכת השנים ורבת התהפוכות , בין "ספרות , "ופסיכואנליזה לא ימצא שם הקורא כל התייחסות ספציפית , מתבקשת , לעניין הספרותי כשלעצמו , משל היה סדר הדברים וההרצאה הפוך לכותרת , לאמור : "פסיכואנליזה . "וספרות אך מעבר לכך , חובה להבהיר שאת עיקרי הדברים שאנו מאתרים ודולים באשר לביטויי הלא מודע של הכותב ( כדמותו הוא מרדכי גלדמן , ספרות ופסיכואנליזה , תל אביב , הוצאת הקיבוץ המאוחד וקרן רבינוביץ לאמנויות , . 1988 מן הראוי לציין שבספרו האחרון בנושא זה ( אוכל אש , שותה אש , הוזכר לעיל , ( היטיב גלדמן להתמודד עם סוגיה זו , והגם שבאופן טבעי ניתן לחלוק על הבחנה זו או אחרת , הרי דיונו הספרותי פרטני ומתחקה ...
אל הספר