פרק שישי העדנה של העיסוק הציבורי בסבלם של הגרמנים

איחוד גרמניה סתם את הגולל על המלחמה הקרה . אפשר היה להניח שהשימוש בעבר הנאצי לליבוי היריבות האידיאולוגית בין שתי המדינות הגרמניות יחלוף מן העולם ; שאש התמיד של הסבל הגרמני תדעך . גם בלאו הכי הועמה שלהבתה בעקבות חדירת הנרטיב היהודי של השואה , מהמחצית השנייה של שנות החמישים ובעקבות מדיניות ההפשרה כלפי הגוש המזרחי וגרמניה המזרחית בשנות השבעים . ואולם סבלם של הגרמנים במלחמה ולאחריה זכה לעדנה בשיח הציבורי דווקא לאחר האיחוד . סוגיות כמו יחס המנצחים והכובשים לשבויים הגרמנים ולאוכלוסייה הגרמנית , גירוש הגרמנים מהמזרח והפצצת ערי גרמניה מן האוויר הוטעמו ביתר שאת , אגב שילוב מרכיבים מתמונת המלחמה הנאצית , בדומה למה שהתחולל ברפובליקה הפדרלית הצעירה בשנות החמישים למאה העשרים . הגידול בעיסוק בסבלם של הגרמנים בתרבות הפוליטית הגרמנית בשלהי שנות התשעים כרוך בהתחזקות הלגיטימציה של התפיסה הלאומית הגרמנית , שראתה בעם הגרמני כולו במהלך מלחמת העולם השנייה והתבוסה קורבן של נסיבות היסטוריות . העם הגרמני עצמו אינו אחראי להן . תהליך זה קדם בהרבה לאיחוד . זו הייתה העמדה הרשמית של תרבות ההנצחה והזיכרון של קורבנות...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה