פרק שלישי מדיניות הזיכרון והנצחת הנספים במלחמה מ־1945 ועד שנות השישים

מתבוסת גרמניה ועד פרוץ המלחמה הקרה עוצבה בגרמניה הכבושה , בחסות הממשלים הצבאיים של בעלות הברית , מדיניות זיכרון והנצחה אנטי נאצית ביחס לעבר ולמלחמת העולם השנייה . מדיניות זו אימצה ברגיל את נקודת מבטם של חוגי המתנגדים לנאצים בציבור הגרמני והעניקה כבוד ללוחמים בנאציזם ולקורבנותיו . פולחן הנופלים של הרייך השלישי האדיר את ההקרבה ואת המוות על מזבח האומה . המשטר החיל אותו גם על אזרחים שנספו במלחמה , כמו הנספים בהפצצות בעלות הברית . הרשויות הגרמניות התחבטו בסוגיית הזיכרון וההנצחה הציבורית של הנופלים בקרב והנספים במלחמה , בלי לעורר מרבצן את הרוחות הרעות מהעבר הקרוב והנוכח כל כך . לצד המגמות הדומיננטיות בתקופה זו רווחו בגרמניה גם עמדות אחרות , לעתים מנוגדות , שפעמים אף השפיעו על דפוסי הזיכרון וההנצחה המקומיים . הקמת שתי המדינות הגרמניות על חורבות הרייך השלישי נתנה את האות לגיבוש תרבויות זיכרון והנצחה חלופיות , שעוצבו בהשפעת המלחמה הקרה . שני גורמים עיקריים טבעו בהן את חותמם < זיכרון אנטי נאצי של קומץ הלוחמים נגד משטרו של היטלר , מזה , וזיכרון לאומי גרמני , שנבנה על חוויות המלחמה כפי שעיבדו אותן...  אל הספר
הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה