והיו שהמתינו בסבלנות אין קץ לשופרו של משיח . זה אותו משיח שנולד בבית לחם יהודה ביום החורבן . באותו יום בא לשם אליהו התשבי והתנבא על הילד שהוא יהיה גואלם של ישראל . אמו של הילד רק הביטה באליהו בשתיקה , ואז נפנו עיניה אל עמוד העשן שהיתמר מן ההיכל הבוער אל שמי הערב הלוהבים . חמש שנים אחרי אותו היום חזר אליהו לראות איך נראה גואלם של ישראל . הוא מצא ילד שאינו הולך , אינו רואה , אינו מדבר ומוטל סתם כך בעריסה ללא ניע . אמו עמדה ליד העריסה ובכתה . היא חשבה שהילד נוצק בדמות החורבן שלתוכו נולד . אבל אז באה רוח גדולה , נשאה את העריסה עם הילד והטילה אותה לים . אליהו התחיל לבכות כי חשב שהמשיח אבד . יצאה בת קול מן השמים ואמרה : לא אבד . ארבע מאות שנה יגור בים וילמד את רזי ממלכת המים , שמונים שנה יישב במעמקים ויאזין לשירת בני קורח העולה מן התהום , שמונים שנה יישב ברומי , בממלכת אדום , ולאחר מכן ינדוד בעולם עד בוא הגאולה . ואכן , עגנון מצא אותו בשער רומי , מול שער טיטוס שעליו מונצחים כלי המקדש הבזוזים , המולכים בשבי . הוא ישב שם בין גלי אשפה , בזוי ונדכא ושכוח , מוקף עניים מרודים והוא עני ומרוד מכולם ...
אל הספר