סיפוריהן של חוה , שרה , רבקה ובת שבע , מתארים את החשיבות הרבה של האם בספרה הפרטית הביתית , עובדה המתבררת כנטולת זמן ותקופה . האם נחשפת ביחסה הטוטלי אל בנה ומתייצבת להגנת זכויות הירושה . חוה ושרה אינן מנהלות דיאלוג עם ילדיהן , ועל אימהותן אנו למדים בדרך עקיפה מדברי המספר . כישלונה של חוה , אם כל חי , כאם קין והבל , מביא עליה שינוי בתפיסת עולמה , הבא לידי ביטוי במדרש שמו של שת . חוה היא אם האימהות , היא עוברת מהשקפה רכושנית כלפי בנה האחד ומאם המקפחת את בנה האחר , לאם המאפשרת את צמיחת בנה שת כישות עצמאית הנפרדת ממנה . רצונה של רבקה להוציא את דבר ה' מן הכוח אל הפועל מאפיל על אימהותה . שרה מעדיפה את בנה הביולוגי ואילו רבקה בוחרת מתוך שני בניה , יוצאי חלציה , את האחד . רבקה מנהלת את חיי בנה והופכת אותו שותף למעשיה כנגד בעלה . בכך מערערת האם את סמכותו של האב . גם שרה פועלת בניגוד לרצון בעלה . שתי האימהות מצדיקות את קיומן דרך המלחמה שהן מנהלות למטרת השגת הזכויות של בנן . החברה הפטריארכלית מחשיבה מאוד את הוולדנות , אך אפשר לראות כיצד האימהות מצליחות מתוך מסגרת מגבילה זו להיאבק על הגשמת ייעוד בנ...
אל הספר