במסה "בין ספרה , "לסיפור אמר נתן אלתרמן על ספרות האבסורד : "ספרות זו מדברת על הקיום האנושי כעל מושג ולא כעל התרחשות . בבואה להדגים מושג זה היא דנה עליו רק בכללותו ונמנעת להעלות נתחים מוחשיים של זמן ושל הוויה , שכן הללו לא היו מתישבים בתוכה ופורצים את מסגרותיה . מדוע ? מפני שקטעיו של הקיום , רגעי זמנו ופרטי התרחשותו , אינם יכולים להיות דוגמא של אבסורד צרוף , כמו שאין הם יכולים להיות דוגמא של הגיון צרוף ותכלית צרופה * . '' מחשבות אלה אינן רק עדות להתלבטויות הרוחניות והאסתטיות של אלתרמן בעשור האחרון ליצירתו . יש בהן נגיעה באחד מעורקיה המרכזיים של היצירה האלתרמנית . ביחס שבין המציאות המוצגת ביצירה למציאות שמחוץ לאמנות ולספרות התלבט אלתרמן מתחילת דרכו . כבר במאמריו הראשונים הנוגעים בבעיות ספרות נשמעים הדים לשני הכיוונים המנוגדים : במאמרו המוקדם '' על הבלתי מובן בשירה" , ( 1933 ) שבו הגן על זכותו של המשורר להיות בלתי מובן , תבע אלתרמן אוטונומיה מלאה של הבדיה הספרותית . "אם יאמר מישהו למשורר : 'תאר לפני את החיים ' ... עליו לענות לו : 'למה אתאר לך דבר הנמצא תמיד לנגד עיניך " . דחיית הפואטיקה ה...
אל הספר