1 כל שעה שהוא מותר לאוכל מאכיל בראשונה היו אומ' אין מוכרין חמץ לבהמה ולחיה ולעופות ומוכרו לנכרי לנכרי , ואין נותנין לו במתנה , אלא כדי 2 ומותר בהנייתו . עיבר זמנו אסור בחנייתו . שיאכלנו עד שלא תגיע שעת הביעור , עד שבא ר' עקיבא ולמד שמוכרין ונותנין מתנה אף בשעת הביעור . אמ' ר' יוסה אילו דברי בית שמיי ואלו דברי בית הלל , הכריע ר' עקיבא לסייע דברי בית הלל . דין מכירת חמץ לנכרי שנוי בתוספתא בייחוס רב ומחלוקת עתיקה - הדין הקדום של " בראשונה" שנהג "עד שבא ר' , "עקיבא או לפי ר' יוסה , הכרעת ר' עקיבא לסייע לבית הלל במחלוקתם עם בית שמאי . שלב אחרון זה , כשבא ר' עקיבא ולימד , הוא דין משנתנו בסתם . וכבר מזה משתמע שמשנתנו מאוחרת להלכה המקבילה שבתוספתא , ונשנתה 3 סתמא על פי דעת ר' עקיבא שבאותה הלכה קדומה . וגם לפי סוגיית הירושלמי ריש פירקין , וכמותה בבבלי , שנשאו ונתנו כמאן מתלמידי רבי עקיבא אזלא מתניתין , אם כר' מאיר ואם כר' יהודה , משמע שנסתמה המשנה בדור שלאחר תלמידי ר' עקיבא . נערוך אפוא את השוואתנו כאן מתוך יחס זה של מוקדם ומאוחר השורר בין הלכות התוספתא למשנה . מוכרו לנכרי-פשיטא ! התוספתא מדברת...
אל הספר