פרק חמישה עשר מונגוליה

מונגוליה החיצונית ( להבדיל ממונגוליה הפנימית , שהיא חבל ארץ בצפון סין ) היא מדינה רחבת ידים ששטחה כמיליון וחצי קמ " ר ואוכלוסייתה נאמדת בכ 2 . 6 מיליון נפש בלבד , ואולי מעט יותר . ב 1911 הצליחה מונגוליה , שעד אז היתה חלק מסין , להכריז על אוטונומיה , בסיועה של רוסיה . במרס 1921 הוקמה בה ממשלה קומוניסטית מהפכנית בסיוע הצבא האדום . ברית המועצות הכירה במונגוליה , שמשנת 1924 נקראה בשם "הרפובליקה המונגולית העממית , " כמדינה עצמאית . לאחר מלחמת העולם השנייה הלכו והורעו היחסים בין מונגוליה לבין סין שכנתה ובמקביל גברה השפעת ברית המועצות במונגוליה . מצב זה נמשך עד קריסת המשטר הסובייטי . מונגוליה התקבלה כחברה באו " ם עוד ב . 1951 נראה שהמגע הראשון בין נציגים מונגולים לישראלים התקיים במוסקבה ב , 1949 כאשר גולדה מאיר שירתה שם כציר ישראל . היתה לה שיחה אקראית עם השגריר המונגולי ולא היה לכך המשך . משרד החוץ לא גילה שום יוזמה כלפי מונגוליה וגם לא האמין שיש סיכוי לפתח קשרים תקינים עמה . י בסוף אפריל 1960 רמזו נציגים דיפלומטיים מונגולים לעמיתיהם הישראלים בוורשה ובפראג רמיזות שונות בדבר כינון יחסים ד...  אל הספר