מחיינו , גיליון כו , א' בניסן תרפ " ב , חתום : אלמוני ו . ספרייתנו מוסד תרבות זה אינו חדש בכל ציבור הפועלים באשר הוא וערכו רב למדי בחיינו . ואם במחנה נודד כך , בנקודת ישוב קבועה - לא כל שכן , הספרייה - נשמת הציבור היא . ואף על פי כן נוהגים ביחס למוסד זה יחס אם לא של ביטול גמור , הנה לא אגזים אם אומר : יחס של שוויון נפש השקול כנגד ביטול גמור . המקום קבוע הוא וזה מחייב הרבה . עלינו להמתיק כאן את חיינו וליצור את כל האפשרויות לסיפוק צורכינו השונים כדי שלא תנשאינה העיניים לבקש מתוך אונס רווח והצלה ממקום אחר . וכי מה עלול להיות עדיף במובן זה מספרייה ( ספרייה ובית קריאה במשמע ) הבאה לספק את העיקרי שבצורכינו המרובים שנתלשנו מהם לגמרי . רכישת ספרים שיהיו נכסי צאן ברזל שלנו כאן - במקום שאנו מכים שורש בו - מצוות עשה היא אשר כל העובר עליה ( במתכוון ושלא במתכוון , ( את נפש הציבור הוא קובע . ולצורך זה מפרישים אצלנו פרוטות שאינן מספיקות להשביע אפילו אחד משישים של רעבוננו . בנידון זה עלולה לסייע לנו בהרבה "הספרייה המרכזית" - ואולם שוויון הנפש מצד בעלי היכולת מביאה לידי כך שבגלל גרוש לגולגולת שאנו חיי...
אל הספר