צבתים.

— מלה יחידאית הבאה ברות ב'טז . וגם שול תשולו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה . צבתים , שלא כמה שנקרא בלשון חז"ל כריכות ( מנחי י ' ט ; עיר' י ' א , ( כי אם ציבורי שבלים שעדיין לא נקשרו לעמרים . המלה גזורה כנראה מלשון צבת המתפרשת לפי האכדית' , sabatu לאחוז . על כן נוהגים לפרש צבתים כשכלים בלתי מהודקות הנאחזות בזרועות ( עיין ישי יז'ה . ( Humbert סובר שהמלה קשורה לערבית , ~ t ~ j > שפירושה לאחוז ביד , ללפות' ומפרש שבלים הנאחזות ביד ( ולא בזרוע ) השמאלית' ולזה הוא משווה את הנוהג הערבי הנקרא J ~ ( דלמן , הומברט , ז'ואון . ( אולם קשה להניח כי 9 ז ערבית תתחלף בתי"ו עברית . הפירושים לכתובים ; ועוד : י . פליקס , החקלאות , "בא י בתקופת המשנה והתלמוד , ירושלים—תל-אביב תשכיג , 227 , 216-215 Literary Form of the Book of Rulh , Leiden 1955 , 28 ; P . JoubN , Ruth , Roma 1953 , a . l . ; J . M . MEYERS , The Linguistic and DALMAN , AuS 3 , 34 , 42-43 ; P . HUMBERT , ZAW 62 ( 1949-50 ) , 206-207 ; ש "' פ  אל הספר