פונן, פינן.

- תחנה בדרך מסעם של בני ישראל בין צלמונה ( ע"ע ) ואבת ( ע"ע ; במי לג'מב'מג . ( םונון זהה עם מקום מושבו של אחד מאלופי עשו - אלוף פינון ( ברי לו'מא . ( הגירסה פינון מקוימת בתרגום השבעים ;( Phinon ) nw : ^ va' (< t > £ ivco , $ ivcov ) בפשיטתא ובנוסח השומרוני של התורה ( גם כבמי לג'מב , מג . ( פונון זוהתה עם ח'רבת פינאן , בשיפולי גבעות אדום , כ 35 ק"מ דרומית לים המלח ו 8 ' 5 ק"מ דרומית מזרחית לחירבת נחאס ( ע"ע עיר נחש . ( ח'רבת פינאן נמצאת בסביבה פוריה , ולידה כמה נחלים שחלקם מושך מים כל השנה . בחירבת פינאן נמצאה כמות גדולה של סיגי נחושת . מוסיל , בלנקהורן ופראנק עוד מצאו שם שרידים של כורי היתוך . לפי כמות הסיגים ( העולה בהרבה' לפי חישוביו של בלייק' על כלל הסיגים שנמצאו בשאר המקומות להתכת נחושת באזור ' ( וכן לפי החרסים הרבים שנמצאו שם , ניכר שפינון היתה המרכז החשוב ביותר באדום להיתוך עפרות נחושת' ואולי גם ליציקת ברונזה . לכך מתאים גם איתורה הגיאוגרפי ' במרכזו של גוש מכרות הנחושת הנמשך מצוער בצפון עד פטרה בדרום . גם פוריות הסביבה ושפע המים שבה' וכן מקומה על פרשת דרכים ראשיות הוסיפו על חשי...  אל הספר