( על פי עדות בכתב של מ' רצהבי , תש'ים ) מקום מיוחד תופסת הכנת הילד לקריאה בתורה בבית הכנסת התימני : בהגיע הנער לגיל ארבע , המורי מלמדו את השישי . כשביל הילדים הקטנים ביותר היו קבועים שישי של פרשת , "ויחי" המתחיל — "בנימין זאב , "יטרף של פרשת , "יתרו" המתחיל "וירד , "משה של פרשת , "קורח" המתחיל "ולבני . "לוי שלוש עליות אלו לומדים התינוקות על פה , כרי להרגילם לקרוא בציבור . אולם , כיוון שעדיין אינם יודעים לקראם בספר , עומד אחד הגדולים וקורא את השישי , והמתרגם מתרגם כרגיל , ורק לאחר מכן עולים כל הילדים הקטנים שבבית הכנסת בזה אחר זה , או כולם יחד , ומגלגלים את הפסוקים שהושגרו כפיהם . לאחר לימוד פרשת השבוע עד שני או שלישי לערך , מתחילים בלימוד התרגום , וקודם שהנער יקום לקרוא בתורה — חוץ משישי — הוא יקרא את התרגום . לילדים הקטנים מוקדש תרגומן של שתי הפטרות , שאומרים אותן הילדים הקטנים שבבית הכנסת בצוותא ובקול רם י אחת של יום טוב שני של פסח , המתחילה "בר תמני שנין" והשנייה של שמחת תורה , המתחילה "והוה . "בתר את התרגום בבית הכנסת קראו בררך כלל נערים קצת יותר גדולים . אחרי קריאת הפסוק בתורה או ...
אל הספר