תקופת הזרמים הקיפה שלושה מעגלים רחבים של שיטות קריאה , אשר הופעלו במגזרים שונים ובתנאי לימוד שונים . בכל מעגל התפתחו שיטות בעלות עקרונות דומיננטיים אחדים , ולצידן מצאנו גם שיטות קריאה , שהיו מבוססות על עקרונות שונים מן הקו המקובל בכל מעגל . קו התפתחותי ברור עובר מהתקופה הקודמת , שבה רווחו בעיקר השיטות הקוליות השונות ( גור , אסיאוף , ילין , אדלר ) אל שיטות "הקולות הטבעיים" והשיטות המקובצות , הקרובות מאוד לשיטות אנאליטיות סינתטיות . בהמשך חלה התפתחות חדשה , וכתוצאה מחדירת רעיונות פדגוגיים מארצות אחרות ומהרצון להינתק מדרכי לימוד קודמות , אימצו את השיטות הגלובאליות ( בעיקר בזרם העובדים ) ואת השיטות האנאליטיות ( בעיקר בזרם הכללי והמזרחי , ( אך לא באופן בלעדי . השינויים בגישות ובשיטות ההוראה גרמו להתלבטויות בתחום הדידאקטי . בחלקן נפתרו אלו בצורה אינטואיטיבית על ידי מורים בעלי יוזמה ; אך במשך הזמן הוצעו פיתרונות שונים גם על סמך תוצאות המחקר הפסיכולוגי בחוץ לארץ — בתחומים של המוכנות , של אופן הקריאה השחוקה והקולית ושל שיטות הקריאה עצמן . בעזרת השיטות החדשות למדו יותר ילדים מתוך הנעה פנימית , כ...
אל הספר