בתי הספר העבריים בארץ ישראל התפתחו בזיקה לתלמודי התורה ולחדרים — לעתים כריאקציה למוסדות אלה , ולעתים כממשיכיהם בשינויים משמעותיים . תחילתם של כתי הספר בארץ עוד באמצע המאה הי"ט , אך בשל התנגדותם של מנהיגי היישוב הישן לשינויים בחינוך המסורתי , לא היה בהם שינוי של ממש . תנופת התפתחות ממשית יותר התחילה רק על סף המאה הנוכחית . בתי הספר הללו לא נוסדו על ידי הממשלה העותמאנית והיא לא תמכה בהם . חברות פילנטרופיות ולאומיות הרכיבו את המבנה המסובך של רשת בתי הספר , שהיו שונים אלה מאלה והשתנו מפעם לפעם . בתי הספר היו נושאי המודרניזציה בחינוך . תהליכיה התקדמו בסימן המתח בין קנאים למתונים , בין חרדים לחילונים , בין פילנטרופים ללאומיים ובין אשכנזים לספרדים . היו אומנם מפגשים בין ילדים משתי העדות בבתי הספר בעיר , ובעיקר בגני הילדים . אך בעיה זו לא זכתה לטיפול ולפיתרונות מתוכננים כמו יתר תהליכי המודרניזציה . הייחוד והחילון , כלומר חלוקה כיתתית גילית עם תוכניות מותאמות והכללת לימודי חול בתוכניות הלימודים טופחו גם במוסדות הפילנטרופיים וגם בבתי הספר הלאומיים . אך המגמה הלאומית הצטיינה בצמצום לימוד השפות הז...
אל הספר