נתייחס ללימוד סימני הטעמים כשלב ביניים בלבד מן הסיבות הבאות : א ) כי הוא לא היה שייך למעשה לעצם תהליך הקריאה או להבנת תכניה . ב ) ידיעת הטעמים לא שימשה את קריאת התפילות , אלא את קריאת התנ"ך בלבד . ג ) ברוב החדרים האשכנזיים לא נלמדו הטעמים באופן שיטתי ( אך בחדרים של יוצאי תימן היה לימוד הטעמים חלק אינטגראלי של הוראת הקריאה . ( לימוד הטעמים קשור לנגינתם , כלומר הילדים למדו לשיר על פי הסימנים את פסוקי התורה והנ"ך . עצם הלימוד בנגינה ובשיר נחשב לעזר פדגוגי ודידאקטי חשוב , אך סימני הטעמים עצמם זעירים , וקשה להבחין ביניהם לבין סימני הניקוד . מקומם של סימני הטעמים פעם למעלה ( עליונים ) ופעם מתחת לאות ( תחתונים , ( ויש מהם הדומים מאוד לסימני ניקוד , כגון הסגול ( " ) מעל לאות , והזקף (;) הנראה כמו שווא מעל לאות . שילוב סימני הטעמים בכתוב מהווה מעמסה רבה על קליטת תמונת הכתב .
אל הספר