יאיר מזור האב, הבן האביון והאובדן הבלתי־נסבל של האביונה

א . נץ מר מאני לסיפורת קודמת של א " נ יהושע מצד אחד , מהווה הרומאן שלפנינו חדירה לנבכי הדורות , בחמש שיחות לעומק של מאה ושלושים שנה , כמו בקידוח נסיוני שלא רק מערטל את הקרקעית , אלא גם חושף את הרצף המצטבר של שכבות הנערמות זו על גב זו , רק שכאן קודחים במחצבים גנטיים , גם היסטוריים , במיוחד משפחתיים . מצד שני , על אף הקידוח , המתחקה אחר מסלול הדורות , זו דריכה מדשדשת באותה נקודה . חודרים ופולחים במדרון הדורות כדי לערטל ולאתר אביונה אביונית , והדרך איננה נפקחת לאורך . לכל היותר , אולי , '' סופי הדרכים המה רק , "געגוע או קרא לזה דיוקן מר מאני כמדור היסטורי והיסטרי לחיפוש קרובים . כשמאחרים אותם מתחוור באחת : אותם קרובים רחוקים הם אנחנו , בדמותנו ובדיוקננו , פורטרט משפחתי נשנה ומשונן , שב ומשוחזר במסלול הדורות . גנטיקה גריאטרית כמעט : הולכים לאחור כמאה ושלושים שנה , עדיין אותו דישדוש תשוש , מרושש משאיפה לשינוי , מסביב לנקודה . זו אמנם רק אמת חלקית , אך על כך בהמשך . כמעט כולם במד מאט , בעיקר בני מאני עצמם , מתאמצים להתחקות אחרי העבר ולהתחבר אליו . גדועים מההווה שלהם , הם חשים עצמם תלושים ומש...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד