חקר המוסיקה איננו נחלתם של המוסיקולוגים לברם . הוא עורר בזמנו את התעניינותם של פילוסופים . היגל ראה בה את אחד ההישגים העליונים של האמנות , שהיא , כידוע , מהווה בפילוסופיה שלו את השלב הראשון של 'הרוח . 'המוחלטת רק הדרמה עולה עליה . ואילו שופנהאואר , שאותו פגשנו בפרק הראשון כאחד ממבשרי ההשקפה המודרנית של צער בעלי חיים , ראה במוסיקה את גולת הכותרת של הפילוסופיה והרוח האנושית . המוסיקה תפסה גם מקום חשוב בפילוסופיה של ניצשה ואחר כך בספר כוכב cnmir של פראנץ רוזנצוויג שירת' ) ( 'המקהלה ובהגותו של תיאודור אדורנו , ממייסדי 'אסכולת פראנקפורט' הידועה , שהיה גם מוסיקולוג חשוב . ולבסוף יש להזכיר את הפילוסוף המארקסיסטי ( היהודי ) ארנסט בלוך , שספרו הראשון - ררחהארטרפיה מ - 1918 עסק כולו בפילוסופיה של המוסיקה ( בלוך היה גם פסנתרן מעולה . ( היו אלה רק מספר דוגמאות מהפילוסופיה המודרנית . גם אנתרופולוגים ואתנולוגים הקדישו במחקריהם תשומת לב רבה לנושא המוסיקה . בין היתר מפורסמת מאוד האנלוגיה שערך ק' לוי שטראוס בין סטרוקטורות מוסיקליות לסטרוקטורות מיתולוגיות , שעליה מושתתת תורת המיתוסים שלו ( ראה לוי , 83...
אל הספר