מכל הנאמר עד כאן מתברר , כי הדיון על זכויות איננו מתנהל רק על מישור רציונלי מופשט , אלא כולל ממד אמוציונלי . כאמור , אין סתירה בין תבונה ורגש , אלא הם משלימים זו את זה . אמפתיה לבעלי חיים דוחפת אדם לפעילות בשטח זה ויכולה להבטיח הצלחה מעשית למה שהסתבר לו כראוי משיקוליו העיוניים . מבחינה זאת המאבק להבטחת יחס הוגן ורווחה ( welfare ) לבעלי חיים יכול גם הוא להתפתח להכרה בזכויות אלמנטריות של בעלי חיים . מה שעלול לקעקע הנחה זו הוא , כי גם רבים מאלה , המנצלים בעלי חיים לצורכיהם ואף משתמשים בהם לניסוייהם , מדברים על הצורך לדאוג לתנאים טובים לבעלי החיים ומסתפקים בכך . הלכה למעשה לא חל אצלם שיפור משמעותי בטיפול ובדאגה לבעלי חיים . רוב החוקרים , העוסקים בנושא זה , מדגישים , כי במאה השנים האחרונות חלה דווקא הידרדרות עצומה ביחס כלפי בעלי חיים , בראש וראשונה בשל שיטות הגידול האינטנסיבי והשימוש בבעלי חיים בניסויים . השיפורים , המעטים מדי , בתנאי המחיה של חיות בגני חיות הם כטיפה בים . יש המביאים כדוגמה לשיפור כלשהו בשטח זה את צמצום המסחר בפרוות ( אם כי לא ברור , באיזו מידה . ( ואכן , רוב הלוחמים נגד ה...
אל הספר