רוב האתולוגים היום אינם מהססים לדבר על כעס , פחד , שמחה , אהבה ובו' של בעלי חיים , ואינם מגבילים עצמם , כמו הביהביוריסטים , לתיאור תופעות חיצוניות בלבד , כגון סימור שערות וכדומה . אך גם כאשר מכירים בעצם קיומם של רגשות אצל בעלי חיים , עדיין נשארת בעינה השאלה שהצבענו עליה בראשית פרק זה , דהיינו , איזה רגשות יש להם ומהי מידת חשיבותם . כאשר בעלי חיים מתנהגים באופנים הדומים להתנהגותנו , בייחוד בגילוי רגשות כלפי בני מינם , אין זה אומר , כי הם מונעים על ידי שיקולים מודעים או בלתי מודעים הדומים לשלנו . הלא הלשון ממלאת תפקיד מכריע לא רק כבסיס לחשיבה מושגית , אלא גם להבעת רגשות . האם זה מוצדק מבחינה עיונית לגזור גזרה שווה מרגשות אנושיים לרגשות של חיות ? רגש אחד לפחות משותף לבעלי החיים העיליים ( יונקים , עופות ואולי אף דגים ) ולארם ( אם כי לא כל החוקרים יגדירוהו כרגש , ( הוא הפחר . לרגש זה הוקדשו מרבית המחקרים של הפסיכולוגיה ההשוואתית . לעומת זאת התכונה האנושית - ספק , אם ניתן בכלל להגדירה בתור רגש - המנוגדת לפחד - אומץ לב , קשה לייחס אותה לבעלי חיים . האם יש טעם לדבר על אריה אמיץ לב ? דרך אגב , ...
אל הספר