לא נשמור בפרק זה על סדר כרונולוגי של ההוגים , שיחסם אל בעלי החיים יידון כאן , אלא נידרש להם בהתאם לעניינים , שיעלו תוך כדי הדיון . מעטים הפילוסופים , קל וחומר ההוגים הדתיים , המנסים לקרוא תיגר על ההשקפה המסורתית , שהאדם הוא נזר הבריאה . לפי השקפתו של אריסטו - אשר מלבד היותו אחד מגדולי הפילוסופים היווניים , היה גם זואולוג וחוקר תולדות בעלי חיים חשוב מאוד - לכל דבר ולכל פעולה יש תכלית . רק הפילוסופיה תיאוריה' ) ( ' היא תכלית לעצמה . לפי זה , צמחים קיימים בשביל בעלי חיים ובעלי החיים בשביל האדם . אמנם 'האדם איננו הדבר המעולה ביותר בעולם' ( אריסטו , , ( 145 , 1973 וגם בעולם יש שווים יותר ושווים פחות : בראש כולם האדם ( הזכר , ( ואחריו הפיל , הדולפין והאשה ... ובהמשך העבדים והברברים . הברברים , שנתפסו כבני אנוש פחות רציונליים , תכלית קיומם היתה לשמש כעבדים ליוונים היותר רציונליים . לפי הקו הנורמטיבי הזה כל יש , הנחשב נחות יותר , מיועד לשמש אמצעי לתכליותיו של יש עליון יותר , וזה מהווה הצדקה להריגת חיות ולניצולן לצרכים שונים . כפי שנראה להלן , זאת היתה גם התפיסה האופיינית של המסורת הדתית של היה...
אל הספר