עד לפני זמן לא רב דנה האתיקה אך ורק בבעיות האדם ובמעמדו המוסרי . בעבר לא עסק שום פילוסוף ( או תיאולוג ) במעמדם של בעלי חיים מזווית ראייה מוסרנית ( להלן 'מוסרי' משמעו moral המוסרני' . ( ethical — לכל היותר ניסו להבהיר , במה וכיצד נבדל האדם מכל דבר אחר בעולם - הן מדוממים והן מבעלי חיים . החלוקה היתה לרוב פשטנית מאוד : בני אדם הם 'אישים' , ( persons ) וכל היתר 'דברים' . ( things ) השקפה זאת , המצויה בצורתה הקיצונית ביותר אצל דיקארט , היתה אופיינית גם למסורת הדתית של היהדות והנצרות : האדם הוא , 'איש' רק הוא יש רציונלי בעל תודעה , רק הוא נברא בצלם , רק לו יש נפש בת אלמוות , ורק הוא נושא באחריות מוסרית . אמנם ההשקפה הדתית לא הגבילה את המושג של 'איש' רק לבני אדם , שהרי היא לא שללה אותו מישים על אנושיים כמו אלוהים או מלאכים ( היום מוגדרים אף 'חיזרים' - עד כה פרי דמיון - כאישים . ( אלא שגם בעבר לא היתה ההבחנה חדה וחלקה - למשל , הגדרת מעמדם של עבדים הברברים' - והיא אף איננה כזו בהווה — ועדות לכך המחלוקת על מעמדם של עוברים או של 'צמחים' אנושיים . הווה אומר , 'איש' איננו בהכרח רק יש אנושי , ולא כל...
אל הספר