תורת משה נקטה תכופות בהגדרות דיכוטומיות דווקא על מנת להגיע להבחנות החדות שבין הדברים . יחד עם זאת הותירה תורת משה לאדם , כמי שמבקש מדי פעם להידמות לאלוהיו , את מידת החסד שעה שהוא דן ושופט את זולתו . מטבע הדברים והאנשים , כל דור רואה את עצמו לעומת הדורות שקדמו לו בשיא היכולות האנושית , ובמידה לא מבוטלת גם של חוכמה ( לא טכנולוגיה , אף כי לא מעט גם בגינה ) לעומת הדורות שהיו , גם שיבואו . אקסיומות מסוג זה העניקו לאדם את התודעה שבכוחו לתקן דברים שקודמיו לדעתו לא הבינו , לא השיגו , לא הבחינו , לא ראו – אם בעין גלויה , לא כל שכן ב'מיקרוסקופים' הרוחניים שלרשותו , כלים אשר כמותם לא היו לקודמיו . הערכות כוללות אלה מכוח יתרונותיו הציוויליזטוריים החדשים מעניקים לאדם תכופות תחושה של מי שעולה גם בהגותו על הדורות שקדמו לו . במקרא חוזרת ונשנית עשרות פעמים המילה ' משפט' על הטיותיה ועל המשמעויות המיוחסות לה . מעיקרן הן מכוונות לומר שהתיבה הזאת מבטאת לא רק את הפרוצדורה של המשפט , כי אם את משפט הצדק עצמו ברוח תורת משה והאידאה של היהדות . די לנו כאן בדוגמה האחת , היא קריאתו הנרגשת של אברהם אל בורא עולם לאמ...
אל הספר