תורת משה לא הרבתה להשתמש בצירוף הלשון " האמן . " 'בה כל זאת על אף שהיא מזכירה בחמשת ספרי החומש אישים רבים , ומאזכרת רבים אף באריכות יחסית . במידה מסוימת יכול צירוף לשון זה שלפנינו להיחשב כיחידאי . לכאורה נראה הדבר אפילו כמתמיה . שכן הכיצד זה , שחיבור אשר עניין רב לו באמונה נמנע כמעט בשיטתיות מלהשתמש בלשון זו , שהיא בבחינת הסמן והמפתח , לכאורה , לעיקרה ? האמנם לכל כך מעט אמונה נדרשת תורת משה ? הצירוף הייחודי הזה בתורה : " והאמן " 'בה מתאר את תגובתו של אברהם להבטחת אלוהיו . שכן , כדעת תורת משה , רק אלוהים יכול לבדוק עניין שבאמונה . נאמר שם , כי הבורא הבטיח לאברהם – על אף שלא היה לו בן משלו ( עדיין ) – כי רב מאוד יהיה זרעו . ואברהם האמין , כי על פי הנתונים הביולוגיים שלו ושל שרה אשתו , והניסיון האנושי המוכר לו , סבר כי עבר זמנם להעמיד צאצא משלהם . אמונה היא על פי תורת משה אכן עניין שבסתר לב . מה גם שכל אחד יכול להכריז שהוא מאמין , ואין איש המסוגל לבדוק את הצהרתו שבהבל פיו אם אמנם אמת יסודה . אמונה היא אפוא מן התחום של מסתרי הנפש שבין אדם לעצמו ולעתיד שלא נודע לו . פני הדברים הם כאלה מן הצ...
אל הספר