ריבוי הדמיון בין בעלי חיים מסוימים לבני אדם , אין פלא שעורר בלב האדם שאלות בקשר לעצמו , טבעו וטיבו , מן הסוג של ' שונה' ו'דומה' כיצד . בתורת משה התייחסות מובהקת לכך ( ראו לעיל בשיחה . ( 'בצלם' תורת משה , שיסוד הראייה המפוקחת וההיגיון הצרוף הם באושיותיה , הבחינה שהעניין חסר עדיין חוליה משלימה . אנו קוראים כי הנברא בצלם , אדם , התהלך בגן העדן עם חוה אשתו לימינו כשהם ערומים , וכי נוח היה להם בכה . מעצם נוכחות הנחש בגן העדן גם ברור , שאף שאר בעלי החיים היו יוצאים ונכנסים אל גן העדן , כמו בחלקי הארץ האחרים . אם היו לגן העדן גדרות , אין זאת שהן היו עבירות גם לבעלי חיים , וקרוב לוודאי גם לאדם . אדם , בשלב זה של חייו , כבר היה מצויד בבינתו . שכן הוא בהכרח התבונן , השווה , וגם שאל שאלות כמו : האם אמנם נישא הוא מעל שאר בעלי החיים ? ואם כן , אזי במה וכיצד . מן השיחה שמנהלת חוה עם הנחש ניתן להסיק שאדם וחוה היו כבר אז מצוידים בכוח חשיבה , בשיקול דעת ובראייה מקיפה למדי על עצמם ועל הסובב אותם . ייאמר לכן כי עצם המחשבה דומה מעיקרה לנקודת מוצא , אשר ממנה יכולים ומסתעפים אופנים והתייחסויות לעבר כיוונים ...
אל הספר