XVII. חרוב שאמי

אלתמימי : "אלמרשד"ב אלח'רנוב אלשאמי הוא שלושה זנים . חם בתחילת הדרגה הראשונה ויבש בסוף [ הדרגה ] השנייה . והוא עוצר את הבטן ועוצר את דם הווסת כשהוא זורם שלא בזמנו . והוא קשה = ) מזיק ) לחזה ולריאות ומחזק את הקיבה . והזן הטוב ביותר בכולם הוא זן הנקרא אלצידלאני " , שהוא מעודן יותר משני הזנים האחרים וחזק יותר במתיקותו מכולם וקל יותר בעצתו , והוא שנאכל אצלנו באלשאם מ [ זני ] החרובים . והזן האחר קרוי אלשאבוני וייתכן שהוא קרוב במתיקותו לאלצידלאני , אלא שהוא יפה יותר ממנו במראהו ועצתו חזקה יותר ולעתים אוכלים אותו האיכרים והפלאחים . והזן השלישי הוא בעל גוף קשיח ובו מתיקות ניכרת ודבשה = ) עסליה . ( יחד עם גופו העבה ביותר והחזק יותר בעצתו , הוא חזק בכיווצו וייבושו ניכר . ויש ממנו זן שמפיקים ממנו באלשאם את רב אלח'רנוב = ) ריבת החרובים , ( ומה שמפליא בו הוא כוח הכיווץ — שאם אוכלים אותו על בטן ריקה הוא עוצר את הבטן באמצעות כוח הכיווץ המצוי בו 1 ואם טוחנים אותו ושורים אותו במים וסוחטים אותו ומכינים ממימיו את הריבה הנקראת רב אלח'רנוב , כי אז משחררת הריבה שלו את הבטן , נוטה [ בטבעה ] לקור וללחות , ממר...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן