בימינו נידון הרבה הביטוי ‘ זיכרון , ’לאומי או ‘ זיכרון , ’קולקטיבי ושאלות כגון : האם קיים זיכרון יהודי משותף ? ואם כן , מה הם תכניו ? כיצד עוצב הוא במהלך הדורות ? מהי השפעתו על היחיד ? באיזה אופן נתבעים אנו היום לקבלת מרותו עלינו ? עולות ונענות על ידי חוקרים והוגים שעניינם בקורות עם ישראל ויצירתו . לביאור הביטוי הקשה ‘ זיכרון לאומי’ נסתייע בפונקנשטיין . לדידו , מדובר במסגרת רעיונית גמישה של סימנים וסמלים מוסכמים , מערכות מושגי לשון , מנהגים , אירועים היסטוריים ומועדים , מרכזי פולחן , אישים וכדומה . אלה נוצרים ומתפתחים במהלך ההיסטוריה בהגותם , פועלם ויצירתם של יחידים וקבוצות מהקולקטיב , מוזרמים לזיכרון המשותף ונשמרים בו בהתאם לחשיבותם . ישנן מערכות מושגים הנשמרות בלב התודעה הלאומית , כזרם מרכזי בחברה , ולעומתן ישנן מערכות אחרות הנדחקות לשוליים ומייצגות תת-תרבויות . בכל דור חותרים יוצרים , יחידים וקבוצות , לעצב ולעלות למרכז הזיכרון הלאומי מושגים ותכנים הראויים לדעתם , ולהשליך לתהום השכחה זיכרונות ותכנים אחרים . להגדרה כללית זו ראוי , לדעתי , להוסיף שתי נקודות בולטות בהקשר של זיכרון ישראל...
אל הספר