פרק ארבעה־עשר דרכם של בעלי התוספות בפירוש התלמוד ובפסק ההלכה והיצירה המשפטית בסביבתם

[ א ] פרק זה בא לתאר את דרכי משנתם של בעלי התוספות במפרשיו של התלמוד וכפוסקי הלכה , ולסכם מד , שהעלינו בעניינים אלה בפרקים הקודמים . מה שנאמר כאן מבוסס אמנם בעיקר על התוספות , אבל כוחו יפה גם לגבי שאר חיבוריהם של חכמי אשכנז וצרפת ו תשובותיהם , פסקיהם וספרי המצוות שלהם — כי מבחינת השיטה גם הם אינם אלא 'תוספות . ' ונראה לי , שגישה זו — לראות בכל חיבוריהם של חכמי אשכנז וצרפת , מימות רש"י עד לרא''ש , דרך אחת ושיטה משותפת — מנומקת די צורכה במה שנאמר בפרקים הקודמים . בדרכנו לא התעלמנו מן השוני שבאופיים ובמזגם של חכמי הדורות . עמדנו על ההבדלים בתנאי הזמן והמקום שהלכו ונשתנו במשך מאות השנים , קלטנו קולות והדים של זרמים וחילוקי דעות , וביררנו את צורותיהם של החיבורים , את דרכי התהוותם ואת המגמות המשתקפות בהם . ודווקא דיונים והבחנות אלה מבליטים ביתר שאת את העובדה , כי שיטתם של רבנו תם והר"י , של הראב"ן והריב"א , של 'ספר התרומה' ו'ספר יחוסי תנאים ואמוראים , ' של הסמ"ג ו'סםר הרוקח , ' בפירושה וליבונה של הסוגיה התלמודית , ובירור פסק ההלכה בתשובות על שאלות שנתעוררו — היתה אחת ויחידה , והיא : השיטה הד...  אל הספר