1. חרן.

— בן כלב מעיפה פילגשו ( דה"א ב'מו . ( בשבעים . Haran : VZJ ; QQCOV / LUC . 'J ; AQQav : AB קליין סמך את השמות חרן וגזז לכינויים גזוני והררי ' המיוחסים בדה"א יא'לד' לשניים מגיבורי דויד' ולדעתו נגזרו הכינויים הללו משמותיהם של שני מקומות כהר יהודה- גזה והרר . מכאן העלה קליין את ההשערה' שגם בדה"א ב'מו' צ"ל הרר כמקום חרן' והגרסה שם נשתבשה בהשפעת מל"ב יט'יב' המונה את חרן על יד גוזן כמקומות יישובם של גולי ישראל . אבל התרגומים העתיקים מסייעים לנוסח של המסורה . משמעות השם חרן לא התבררה . אין לדרוש סמוכים בין שם זה לשם העיר חרן' שגזרונר כנראה שם העצם האכדי , kharranu שפירושו דרך' אורחה . התעתיק Q QWV פותח פתח לפרש חרן כלשון חרן' הוא האל הכנעני ' וע"ע בית חורון . ועוד אפשר להקבילו לשם התדמורי חרן' שריקמנס מפרשו על פי השורש הערבי חרר' כלשון בן חורין .  אל הספר
מוסד ביאליק