חריש.

— עי' עבודת אדמה . המובהקת של החרם מצויה בסיפור על כיבוש יריחו' שהרגו את כל יושביה , האנשים' והבהמות ואת עירם ורכושם שרפו באש ( יהו' ו'יז'כד . ( אבל יש בחרם חמור זה צד של קולה : שכלי מתכת שאינם נשרפים ניתנו לאוצר ה' ( יהו' ו'יט'כד . ( וקולה יתרה מזו בכמה וכמה מעשי חרם אחרים המסופרים במקרא' ששם צמצמו את החרם על בני אדם בלבד' והוציאו מכללו את הרכוש ( דב'ב'לד'לה ; ג'ו'ז ; כ'טז'יז ; יהו' ח'ב'כו' כז ; י ' כח—יא'יד . ( מן הסיפור על מלחמת עמלק נראה בעליל , כיצד באו להקל בחומרתו של החרם' שנאמר שם שלא החרים העם אלא את הגרועות שבבהמות האויב ואת המשובחות החיו ( שמ"א טו'ט ' ( לפי שחסו על השלל . פעמים אף החיו את הבתולות ( במ' לא'יז ואילך ; והשווה גם שופ' יא'לא , ( שגם הן נחשבו שלל יקר . בספר דברים הורחב היתר הביזה בערים הכבושות שבחוץ לארץ גם על הנשים והטף ( דב' כ'יג'יד . ( הדבר שנחרם אסור בהנאה' והנהנה ממנו נקרא מועל . והוא גופו נעשה חרם' ובניו ורכושו עמו ( יהו' ז'כד'כה ; ועי' גם דב' ז'כו . (  אל הספר
מוסד ביאליק