חסיד.

— כללו כינוי למי שדרכו לעשות חסד' והוא בא במקרא גם כתואר לאל ( יריג'יב ; תהי קמה'יז ) וגם ' כתארו של האדם הישר ( מיכה ז'ב ' ( איש האמונים ( תה' יב'ב . ( אלא לפי שרוב שמות בני משקל פעיל משמשים תארים פסיביים ( כגון אסיר' בחיר' משיח ) יכול שהשם ' חסיד יש במשמעו גם מי שמקבל חסדים . הכתוב : דברת בחזון לחסידיך ( תהי פט'כ ' ( בין שאנו קוראים לחסידך בלשון יחיד' כגרסת הרד"ק' ובין שאנו מקיימים את גרסת המסורה' לחסידיך בלשון רבים' מכוון הוא לדויד ( אם המזמור אחיד וסדר פסוקיו נכון . ( דויד נקרא שם בחיר הי ( ד ' ( וארבע פעמים מדבר אותו מזמור על החסד שהאל גומל לו ( כד ; כט ; לד ; נ ' ( ולא על החסד שדויד עושה . מכאן מקום להניח' שהשם חסיד מורה על יחס של גומלים ( כמו שנאמר עם חסיד תתחסד' תהי יח'כו ' ( בדומה לשם ידיד ; וכן אנו מוצאים שהשם אוהב' שצורתו אקטיבית' גם משמעות פסיבית לו ( כגון ישי מא'ח . ( ואפשר שמכאן הסבר לדבר' שפעמים הרבה המקרא מדבר על חסידי ה' ' ולא על צדיקיו' ישריו' תמימיו ועוד . אין ספק שהם חסידים במובן האקטיבי ' כלומר עושי חסד' שכן המקרא מפרש : חסידי כורתי בריתי עלי זבח ( תהי נ'ה ;( אבל ה...  אל הספר
מוסד ביאליק