עדיין לא נמצאה הדרך הראויה לדון בענייני אישות בציבור . בעולם המקרא ובעולמם של חז " ל אנו מוצאים כי לא הייתה התעלמות משאלות אלה , אולם הן נידונו בדרכה המיוחדת של הלשון המקראית . ייחודה של לשון המקרא ולשון החכמים טמונה בעובדה שהיא מטילה את חובת ההבנה על השומע . המקרא אינו מאריך במילים . עניינים מסובכים ומורכבים , עדינים ורגישים , מוזכרים בו ברמז בלבד , ואילו על הקורא לפענח רמזים אלה . רמזים אלה כתובים בצורות שונות , כגון סיפורי האבות ושאר דמויות המופת במקרא , מצוות שאף הן רמזים בלבד שכן אין בהן אמירה מפורשת מה טיבה של מצווה זו ואיזה עניין היא באה ליצור , ושאר עניינים שונים שבאמירות קצרות . גם חכמים דיברו בלשון מיוחדת זו . אין אנו מוצאים אף אצלם נאומים ארוכים , דברי פילוסופיה או שירה . דבריהם קצרים , סיפוריהם ממוקדים ומורכבים , המימרות ענייניות בלבד , ורב בהן הטמון מאחורי המילים . הלומד את דבריהם נדרש אפוא להשקיע השקעה ניכרת בעצמו , ביכולת הבנתו , בפענוח של לשונם , בזהירות שלא לשעבד את דבריהם לעולמו התרבותי העכשווי ועוד עניינים הקשורים בלימוד דברי חז " ל . אנו איננו מכירים שפה זו . שפתינו...
אל הספר