משנת 451 ואילך קובע הפירוד בין ה'אורתודוכסים' וה'מונופיסיטים' את המדיניות הפנימית של הממלכה הביזאנטית , ומשפיע גם על המדיניות החיצונית . המדיניות הדתית משתנית מזמן לזמן : הקיסרים מארקיאנוס וליאו ( 474—451 ) תמכו בהחלטות חאלקדון 1 זינון ואנאסטאסיוס ( 518—474 ) פייסו את המונופיסיטים ! יוסטינוס הראשון ויוסטיניאנוס ( 565—518 ) נטו שוב להשקפה ה'אורתודוכסית . ' חילופי מדיניות אלה נבעו מתוך שינויים בקו המדיני הכללי של הקיסרים . בתולדות הממלכה הביזאנטית ניכרת מחזוריות מסוימת : בשלטון מתחלפים לסירוגין קיסרים זהירים וקיסרים תקיפים . הזהירים השתדלו לשמור בראש וראשונה על הקיים , לחזק את המדינה מבפנים , במובן המדיני והכלכלי , על ידי צבירת אוצרות זהב , ובעיקר על ידי מדיניות מתונה : ואילו הקיסרים התקיפים שאפו להחזיר את העטרה הרומאית ליושנה , תיכנו תכניות לחידוש השלטון הרומאי במערב , ולשם כך השתמשו באוצרות שאספו קודמיהם , ועל ידי מלחמות כיבוש עירערו את המבנה הכלכלי של המדינה . הצעד הראשון להחזרת השלטון הרומאי במערב היה רכישת לבם של התושבים . אנשי המערב חיו תחת מרותו הדתית של האפיפיור הרומאי , והיו א...
אל הספר