כבר הזכרנו , כי הפרסים שפלשו בסוף המאה השלישית לתחומי האימפריום לא הגיעו עד לארץ ישראל , ולא הועמדה במבחן נאמנותו של היישוב למלכות . אילו היתה השתלשלות המאורעות אחרת , ספק גדול הוא אם היו היהודים שולטים ברוחם נוכח השינוי בהלך הרוחות של היישוב ביחס לרומאים . בפרקים הקודמים ראינו איד היתה יד המתונים על העליונה אחרי מלחמת בר כוכבא ! הם ובית הנשיא בראשם החזיקו בתוקף את רסן השלטון בעם וקיימו את השלום בין יהודה ורומא במשך חמישה דורות רצופים ! מגמת שלום זו היתה מבוססת על הלך רוחות מסוים , שתואר לעיל . במאה השלישית חל שינוי בהלך הרוחות , תהת לחץ תנאי החיים הקשים ו בשעת המשבר הממושך נתערערה סמכותה של המרות היהודית , שנתמכה על ידי השלטון הרומאי וגם היא תמכה בו , והתחילו מהרהרים מחדש על היחס אל רומא . המיפנה בא בימיו של ר' יוחנן בר נפחא : בדורו עבר השלטון הממשי מידי הנשיא לידי החכמים , ראשי הסנהדרין ; בו בזמן עזבו הרוב , ה'עומדים מן הצד' ' את המתונים ופנו שוב נגד רומא . שינוי זה לא היז לו לפי שעה תוצאות מעשיות : המיעוט המתון הוסיף לעמוד בראש ההנהגה . אף על פי כן התחילה מתגברת בלב העם השנאה לשלטון...
אל הספר