כתוצאה מתנועת ההתנגדות לבית הנשיא באה מהפכה בחוקה הפנימית של היהדות הארצישראלית : במקום שלטון היחיד שהוקם בימיו של רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהודה בנו , חוזרים אל משטר הסנהדרין , כלומר , הכנסת . שינוי זה מוצא את ביטויו בהרבה מהופעות החיים הציבוריים . ובראש עומדת השאלה ששימשה גם בעבר נקודת המיפנה בתולדות המשטר : עניין הסמכות למינויים . בדור זה חוזרת הסמכות בחלקה אל הסנהדרין קודם הוכרז כי 'נשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי , ' ועכשיו 'חזרו והתקינו שלא יהו בית דין ממנים אלא מדעת הנשיא , ושלא יהיה הנשיא ממנה אלא מדעת בית דין' ( ירושלמי , סנהדרין א , ' ג' — י"ט עי'א , ועוד , ( כלומר , במקום זכות מונארכית למינויים — הוקמה דיארכיה , שלטון משותף של הנשיא והסנהדרין . בדורות הבאים נוצר הבדל בין מינוי זקנים , כלומר , חברי הסנהדרין המרכזי , ובין מינויי פרנסים , באי כוח השלטון בעיירות . מינויי הזקנים נעשים על-ידי הנשיא עצמו , כמובן בהסכמת החכמים ; מינויים כאלה נעשו בעיקר בשעת חגיגות בבית הנשיא , רי פינחס בן חמא אמר : 'מכאן לבית זה ( כלומר , בית הנשיא , ( שהיו ממנים זקנים בבית המשתאות שלהם' ...
אל הספר