במסכת עבודה זרה ( י' ע"ב ) נמסרה אגדה המתארת את יחסם של הרומאים אל יהודי ארץ ישראל . כששאל הקיסר אם ראוי להשמיד את ישראל , ענה לו אחד מגדולי רומא , חובב ישראל , קטיע בר שלום : 'לא תוכל לכולם . ' על יסוד הכרה זו הוחזרו ליהודים אחרי מלחמת בר כוכבא חופש הדת וההוראה , מידה הגונה של שיפוט עצמאי , זכויות מוניציפאליות וכוי . ניתנה להם אבטונומיה פנימית , מנגנון אדמיניסטראטיבי עצמאי , והנשיאות כרשות מרכזית מאושרת . כנגד זה נשארו בתקפם המסים המיוחדים שהיו מוטלים על היהודים , וכן איסור הכניסה לתחומה של ירושלים , אולם אלה הומתקו למעשה . אפשרות קיום וחופש פעולה אלה ניתנו רק לאומה היהודית הקיימת , כמות שהיא — הרחבת תחומה על ידי גיור נאסרה איסור חמור . מנהיגי האומה מצדם קיבלו את הפשרה , השקיטו את העם שלא ימרוד במלכות , והרשו מידה מסוימת של התקרבות אל התרבות השלטת . על העלייה לירושלים והגיור לא ויתרו . רוב העם נשמע לקולם . שני הצדדים עמדו על דעתם בשאלות עקרוניות 1 הרומאים הוסיפו לשלוט בארץ ישראל בכלל וביהודים בפרט ; היהודים הוסיפו לצפות לגאולה משיחית , כידי שמים , ורבים קיוו לגאולה מיד , בידי אדם . מ...
אל הספר