כדי להבין כראוי את היחס מצד השלטון הרומאי אל היהודים בארץ ישראל , יש לזכור כי עם כל אהדתם היחסית אל היהודים נשארו גם הקיסרים וגם הנציבים שליטים רומאיים , שענייני האימפריום היו קרובים ללבם יותר מכל דבר אחר . לפיכך היה 'אופן החיים' ( modus vivendi ) שבין רומא וארץ ישראל מיוסד על פשרה , שלפיה כל צד בה לא ויתר על עמדתו העקרונית , אבל הסכים להעניק לצד השני את המינימום הדרוש לקיום היחסים . אשר לעמדתם של הרומאים , יש להבדיל בין ויתורים להלכה , כפי שהם מתגלים בחוקים , ובין ויתורים למעשה , כלומר , יחס סובלני לתביעות היהודים , מבלי להכיר בחוקיותן , והמתקת הגזירות האנטי יהודיות . כל הוויתורים מצד רומא היו מכוונים רק להחזרת המצב שהיה קיים לפני מלחמת בר כוכבא . על חזרה לימים שלפני מלחמת אספםיינוס , כלומר , על הקמת מדינה יהודית , ואפילו משועבדת לרומא , או על חידוש הפולחן בבית המקדש —לא חשבו כלל . ועל אחת כמה וכמה לא חשבו להחזיר את התנאים שהיו לפני כיבוש פומפיוס , כלומר , לשחרר את יהודה מעול הרומאים , הה מהטעמים המבוארים לעיל ( ראה עמי . ( 36 הוויתורים מצד רומא היתה להם איפוא מטרה מעשית בלבד . הם שא...
אל הספר