— [ א ] בכל שנה ושנה גוזזים מגדלי הצאן את צמר צאנם . העונה הנוחה לגזיזה היא באביב , לאחר שפסק המלקוש וחלפו לילות הצינה , לפי שהקור פוגע ברח לות הגזוזות , ומחמת כן תנובת חלבן פוחתת , ואפילו פוסקת קודם זמנה . רק במקומות מועטים גוזזים את הצאן בשנית בסוף הקיץ , אבל גזיזה שנייה זו שכרה יוצא בהפסדה . קודם הגזיזה רוחצים את הבהמות , לפי שהצמר המלוכלך קשה לגזיזה ולעיבוד . מנהג זה מרומז בשה"ש ד'ב : שניך כעדר הקצובות ( כלומר ; הרחלים המסומנות , כפי פירושו של פר לס , ולא הגזוזות , כפי הפירוש הרגיל ) שעלו מן הרחצה , ושם ו . ו :, שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה ( השווה חולין קלז'א . ( לאחר הרחיצה עוקדים את הכבשים ( ולא את העזים . ( כדי שיהיו נכנעים ולא יפריעו את הגוזזים במלאכתם ( השווה יש' נג , ז : וכרחל לפני גוזזיה נאלמה . ( עוקדים על פי הרוב שלוש רגליים , ורגל אחת נשארת חפשית'כדי להקל את הגזיזה הנוחה על הגחון . כך נוהגים הבדוים ורוב הרועים שבמשקים העבריים . ויש שעוקרים את כל ארבע הרגליים , או שאין עוקדים כלל , והכבשה נגזזת במעומד' כשהיא לחוצה בין רגליו של הגוזז , או שכובה על הארץ או על מחצלת . שו...
אל הספר