1. בצר.

— מלה זו נחשבה לשם מין ממיני הזהב , או אף לשם מחצב של זהב א , של כסף אך עיקר פירושה כוח וחוזק , כהוראת השורש בצר בצורות הפועל והשם ( ערים בצורות , מבצר , וכיוצא בזה . ( אולם , כשם שהמלים כוח , חיל , ועוד משמשות במקרא גם בהוראת הון ועושר ( השווה איוב ו , כב : הכי אמרתי הבו לי , ומכחכם שחדו בעדי ; ועוד , ( כך גם בצר , וגם בצר , באים בהקבלה אל כוח או אל תועפות , במשמעות עושר והון , באיוב כב , כד כה : ושית על עפר בצר וגר ... והיה שדי בצריך , ושם להיט : היערוך שועד לא בצר וכל מאמצי כח . שבנא ( ש . ייבין , ( לשוננו ז ( תרצ"ה-תרצ"ו ; 51—50 , ( טורטשינר , איוב , ; 281-279 הנ"ל , לו"ס א , ,, 46 נה ט  אל הספר
מוסד ביאליק