1. בעלות.

— עיי בנגב יהודה , הנזכרת ביהו' טו , בד . על סמך גרסאות בכתבי יד של תרגום השבעים שיער מרגליות שהצורה המקורית שבאותו תרגום היתה , BaaUaf t כלומר בעלת . רוב החוקרים מזהים עיר זו עם בעלת ( ע"ע . ( כנראה נקרא המקום על שם המקדש הנועד לפולחן האלה הכנענית בעלת , והסופית ות אינה סימן הריבוי , אלא סימן הנקבה . וע"ע . 2 בעלה . j ~ ff MARGOLIS , BJG , 295 ; ABEL , GP 2 , 88 , 262 ( בעל . ( אהרליך הציע לקרוא בעלי ( עלי המכתש , ( כאילו נתקעו המשמרות בעלי , ולא בפטיש . אבל אין לשון נטע באה במש מעות תקע , והשלמת הפועל בדין שתהא מורה על המקום שהמשמרות נטועים בו , ולא על הכלי שהשתמשו בו לנעצם . ושמא יש לקרוא נטועים בעל , כלומר כדרבן הזה שביד נוהג הבהמה , שהוא קרוב לעול שעליה , ובשעת המנוחה יכול הרועה לנעצו בעול . אלא שגם הלשון אסופות נתנו מרועה אחד יש בה קושי , ופירושה לא נתחוור . לביאור טעמו של כל המאמר , המשווה את דברי החכמים לדרבונות , יש אולי להיזקק לדרשת חז"ל על כתוב זה : ג' שמות יש לו מרדע , דרבן ומלמד , מרדע שהוא מורה דעה בפרה וכר ( יחש' סנה' י , א ) ; ולא מן הנמנע , שיסודו של המאמר בדרוש על ה...  אל הספר
מוסד ביאליק