— ( א ) מהותה של הבעלות . בעלות בחפץ הוא הכוח המשפטי , שיש לו לאדם לעשות בחפץ כרצונו , ואין שאר בני אדם יכולים לעכב על ידו . הצד החיובי שבהגדרה זו נרמז בכתוב שבדנ' ד , יד , כב , כט : די שליט עליא במלכות אנ ( ו ) שא ולמן די יצבא יחננה , ואף על פי ששם מדובר בבעלותו של אלהיט , ולא של בני אדם , ברור הדבר , שזו נוסחה שאולה מן הלשון המשפטית . באחד מפפירוםי יב ( קאולי מס' , ( 8 שהוא שטר מתנה משנת 460 לפסה"נ , כותב נותן המתנה למקבלת המתנה ( שוי : ( 10-9 אנתי שליטה בה מן יומא זנה ועד עלם ובניכי אחריכי למן זי רחמתי תנתנן . גם כאן בא המושג של שליטה ונקבע הכוח המשפטי של מקבלת המתנה לתת את החפץ לכל מי שתרצה . ועוד ראיה נוספת לכך , שהלשון בם' דניאל היא נוסחה משפטית מקובלת , שהרי הדברים ולמן די יצבא יתננה אינם הולמים יפה את העניין , מאחר שאין המלכות נכס הניתן מיד ליד . בדנ' ה'כא , די שליט אלהא עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יהקים עליה , שינה המחבר קצת מן הנוסחה השגורה , נדי לקרבה יותר אל העניין . הצד השלילי שבהגדרה האמורה נרמז בדני הלא לב : די שלטניה שלטן עלם ומלכותיה עם דר ודר ... וכמצביה עבד בחיל שמ...
אל הספר