ארוה.

—שם זה בא ארבע פעמים במקרא , ובלשון רבים בלבד % פעמיים בסמיכות : אתת ( מל"א ה 0 , או אריות ( דה"ב ט , כה ) סוסים ; פעם נפרד : ארות לכל בהמה ובהמה ( שם לב'כח ) , ופעם בחילוף אותיות : אורות ( שם שם . ( הוראתה של המלה ברורה למדי בכתוב האחרון , המתכוון בלא ספק לדיר בהמות ( עי' להלן . ( בשני המקראות הנזכרים בראשונה מדובר באורוות סוסים , והמספרים הגדולים המובאים בהם היטו את לבם של כמה חוקרים לדעה , כי המדובר הוא לא בדיר לסוסים , אלא במספר סוסים הראויים להיאסר לרכב ( עי' להלן . ( היה מי שסבר , שהמלה אינה עברית מקורית , אלא שאולה מן המלה האשורית אור , שפירושה אורווה וגם סוס , סוס רביעה . אבל נראה יותר שהמלה היא עברית טהורה ומקורה בשורש ארי או ארו , בהוראת אסף , החסן , על משקל טמאה , חמלה וכיוצא באלה . חוקרים אחרים מתקשים להסכים לסברה זו , מכיון שלדעתם עצם הוראה זו של השורש ארי ארו מוטל בספק . במקרא נזכרות אורוות רק בימי שלמה וחזקיה . על שלמה מסופר שהיו לו ארבעת אלפים אריות סוסים ומרכבות ושנים עשר אלף פרשים ( דה"ב ט , כה , וכנראה יש לגרוס גם במל"א ה , ו , ארבעת אלפים במקום ארבעים אלף . ( מספר ה...  אל הספר
מוסד ביאליק