1. אי.

— בעל חיים השוכן במקומות שוממים ובחרבות . במקרא בא שמו רק בריבוי , איים ( יש'יג , כב ; לד , יד ; יר'נ , לט , ( ולפי אבן ג'נאח היחיד הוא איה . זיהויו מוטל בספק . השבעים תרגמו בס' ישעיה : , ovoxevmvgoi והוא מורה על מין ממיני הקופים או על יצורים אגדיים השוכנים במדבר ( בם' ירמיה תרגמו : איי הים . ( בפש' וב ^ תרגומי שלושת הפסוקים שונים זה מזה ( שדים , נחשים , תנים . ( ת"י : חתולין . ויש שפירשו : חיות מדבר , עופות מן הליליות , חתולי בר , זאבים . רוב החוקרים נוטים היום לזהותו עם Canis aureus ( הוא ( jackal או Canis iupaster ( ע"ע זאב' שועל . ( בעל חיים זה נמצא בשיחים ובחרבות בכל איזורי ארץ ישראל' ויוצא בלילות לטרוף ולחבל בכרמים- במצרית או ( w ) הוא מין כלב . שיינהאק , תולדות הארץ א , קט"ו ! י . אחרוני ; תורת החי , תל אביב תרפ"ג , « TRISTRAM , NHB , 109 ; BODENHEIMER , ALP , 110 134 א ב  אל הספר
מוסד ביאליק