—המושגים של אור ושל חושך תופסים מקום חשוב במעשה בראשית ( בר'א'ב ד . ( . בתחילה היה חושך על פני תהום , כלומר החושך מכסה היה את החומר הגלמי הגס , וראשית בריאת העולם היתה הצו האלהי : יהי אור . אחרי כן הבדיל אלהים בין אור לחושך , כלומר בין זמן האור לבין זמן החושך וקרא לאור יום , ולחושך קרא לילה . אור זה , שנברא לפי סיפור התורה ביום הראשון , בחינת הכנה ראשונה למיונו ולםידורו של החומר הגלמי , אינו אור המאורות , שהרי על בריאת המאורות מסופר שנבראו ביום הרביעי , אלא עצם האור בכללו . נראה שלפי התפיסה הבאה על ביטויה בכתוב אין השמש סיבה יחידה למציאותו של היום , וקיים היום בלעדיה ( וכבר אמרו חז"ל : מכאן [ ויהי ערב , ולא יהי ערב ] שהיה סדר זמנים קודם לכן . ( הפיסה זו יסודה אולי בכך , שרואים אנו אור נפוץ באוויר גם לפני הנץ החמה ולאחר שקיעתה . כוונת הכתוב לומר , שבשלושת הימים הראשונים הזריח אלהים על הארץ , מאיזה מקור שהוא , אור מעין זה , ללא זיקה אל המאורות . דבר מציאות החושך לפני מעשה בראשית מתאים למסורת של יתר עמי המזרח בימי קדם . אמנם בעלילת היצירה הבבלית לא נאמר בפירוש , שהחושך קדם לבריאת מאורות ה...
אל הספר