עד כאן הצגתי את חלקי הפסיפס , את המרכיבים השונים שמשתתפים בשיחה הבין טקסטואלית המורכבת שמציע לפנינו הטקסט . ראינו שעגנון עושה שימוש מושכל הן בנראטיבים שלמים " ) הנזל וגרטל , " סיפור יוסף ואשת פוטיפר , סיפור שמשון ) והן בסגמנטים וביטויים קצרים , שהוטבעו במתכוון בתוך המערך התחבירי של הסיפור . ביטויים אלו , כמו שהראה מ"צ קדרי , מעוררים קונוטציות תרבותיות המגדירות את נושאי העומק של הסיפור . מהי , אם כן , המשמעות הנוצרת כאשר מרכיבים את כל חלקי הפסיפס ? כפי שהדגשתי בפתיחת הדיון במבוא לספר , העובדה שטקסט מסוים מכיל בתוכו מערכת של אלמנטים גנטיים קודמים , אין פירושה שהטקסט החדש הוא בהכרח שחזור מונוסומי ( כלומר חד קולי ) של אידיאולוגיות קודמות . כל מרכיב אידיוסמי ( יחידה מינימלית שנושאת משמעות ) שהוטבע בתוך היצירה החדשה , מנתק את עצמו מן המערכת הקודמת שבה היה תלוי , כדי להיכנס למעשה הרכבה חדש . הארמזים פזורים בטקסט , כעקבות מרומזים המנותקים זה מזה , והקורא הוא שצריך לדובב אותם , לחבר ביניהם ולהעניק להם משמעות אקטואלית . גם אם נתאר את מרכיבי השיחה הבין טקסטואלית , כפי שנהגתי עד לנקודה זו , עדיין...
אל הספר