ההדרגתיות העולה מצויה בתוכחה הגלויה והסמויה המכוונת על ידי המספר כלפי התנהגותו המוסרית והאנושית של הבעל , הן כלפי אשתו והן בהקשר ליחסיו עם המלך שאותו ואת עמו ניסה לרמות . אילונה רשקו ( Rashkow , 1992 ) למשל , מסבה את תשומת לבנו לעובדה שאברהם מביע דאגה רבה לחייו אבל אינו מתעניין כלל בסכנות הצפויות לשרי , הן כ"אחותו" המציגה עצמה במקום זר באמצעות זהות מזויפת , והן כאשר היא נלקחת לארמונו של פרעה . אם מבע יכול להסגיר לפעמים תשוקות חבויות , אומרת רשקו , האם אפשר להבין מתוך דבריו ; "למען ייטב לי בעבורך , " שבהפקירו את אשתו לתאוותו של המלך הזר הוא מבקש להשיג לעצמו רווח חומרי גדול י אין ספק שדברי אברם אינם מעידים על דאגה לגורלה : אברם אומר : "למען ייטב לי ; " "וחייתה נפשי , " וכאשר יופיע בפרק הבא הפסוק י "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" יודע הקורא שאברם נתעשר לאחר שסירסר באשתו . שרי עצמה אינה מדברת או פועלת . גם מבען של הדמויות האחרות , מדגישה רשקו , שולל את ייחודה האינדיבידואלי . אף אחד אינו מכנה אותה בשמה "שרי" או "שרה . " כולם נוקטים שימוש בכינויי גוף או בכינויי שייכות : "היא , " " אשתך , " ...
אל הספר