אחת הסוגיות המרכזיות בחקר ספרות חז"ל בכלל ובמחקר זה בפרט , היא שאלת הקשרם של המעשים והאגדות בספרות חז"ל . המעשים והאגדות ניתנים לנו תמיד ברצף הסוגיה התלמודית או ברצף האגדות והמדרשים . כל מחקר בספרות חז"ל , בין אם הוא תימטי ובין אם הוא מתמקד ביחידה טקסטואלית , עוסק באבחנה בין יחידות בתוך הטקסט השלם וחייב על כן להתמודד עם שאלת היחס שבין היחידה הנלמדת ( האגדה , המעשה , ההלכה , האמרה , הדיון ההלכתי וכד ( ' להקשרה . כל חוקר חייב להצדיק את בחירתו הטקסטואלית , תוך התייחסות ישירה או עקיפה לשאלות הבאות : מהו גרעין הטקסט הנלמד ומהו הקשרו ? האם ניתן להפריד בין השניים וכיצד ? אלו סוגים של הקשרים קיימים ? מהו כוחו של ההקשר ככלי פרשני ומהן הסכנות הטמונות בהתייחסות אליו ? העריכה , כפי שהיא לפנינו , מאוחרת כמובן להיווצרותו של הטקסט הגרעיני , ועל כן אי אפשר לדעת אם היא משמרת את ההקשר המקורי שבו נאמרו הדברים . למרות זאת קיימים יתרונות ברורים ללימוד המקור בסוגיה הערוכה , שכן אין ספק שהקונטקסט התלמודי מעיד על הפרשנות הקדומה ביותר של הטקסט הגרעיני , שאליה אנו יכולים להגיע . מנגד , נמצאת עמדה מחקרית השואפת ...
אל הספר