המימד האזוטרי בפילוסופיה היהודית הימיביניימית , שתואר כאן בעיקר בעיקבות הנחותיו העיוניות והפרשניות של הרמב"ם , קשור מעצם טיבעו למגמה להתאים את אמיתותם של כתבי הקודש לאמת המושגת בדרך התבונה . אמונה בהתגלות אינה זקוקה לכתיבה אזוטרית , שהרי היא מתפקדת בלאו הכי בתור היסוד הראשי של כל הדתות המונותיאיסטיות בצביונן האורתודוקסי . ההוגים היהודים לא הטילו ספק בהתגלות , אך רובם ככולם חפצו ביקרה של התבונה לביסוס האמונה הדתית . לכן לא הקדישו מאמצים עיוניים כה רבים לשאלת ההתגלות כמו לתפקידה של התבונה . להוכיח לקוראים את נחיצותה של זו האחרונה , זאת היתה עיקר המטלה . יחד עם זה אין גם להוציא מכלל אפשרות , כי ההשקפה הנ"ל של האמת הכפולה , דהיינו כי אותם הפסוקים מוסרים אמת אחת להמון ואמת אחרת למשכילים , מבטאת בעקיפין גם הסתייגות מה מתוקפה של ההתגלות . י . גוטמן , למשל , העלה ספקות , אמנם יותר ביחס לפיתוחים מסויימים של פילוסופית אבךרושד , "באיזו מידה יש לראות בה ( בתורת האמת הכפולה - זא . ל ( . תורה שנאמרה בכובד ראש , ובאיזו מידה אינה אלא כפירה מסותרת בסמכות ההתגלות , " ויתכן , שהירבו להשתמש בה " כדי לחפות...
אל הספר