פרק ד' / נס ההצלה של הרבי מבעלז

אפשר לראות את התגובה הרעיונית של חסידות בעלז על השואה גם מזווית הסתכלות זו : לחסידות חב"ד , שתגובתה נדונה לעיל , היה מבעוד מועד , הרבה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה , יסוד למרכז חלופי בארצות הברית . האדמו"ר אמנם התיישב בניו יורק רק בשנת ת"ש ( גם זה היה עוד לפני עיצומה של השואה ולפני שהיה צורך בהברחה מחתרתית מפולין , ( אולם ישיבת "תומכי תמימים" כבר הוקמה על ידו שנים רבות לפני כן , ועוד בשנת תרפ"ט-תר"ץ ביקר שם האדמו"ר בפעם הראשונה . שאר ענפי החסידות , ובתוכם חסידות בעלז הגדולה , נלכדו על מרכזיהם ואדמו"ריהם באירופה . לפי התיאור הרשמי של התנועה עלתה המחשבה להימלט כדי להציל את האדמו"ר וחצרו ( שבלעדיהם אין , כידוע , תנועה חסידית יכולה להתקיים ) מיד עם פלישת הנאצים לפולין . התכנית הראשונה הייתה להעתיק את ה"חצר" אל תחום הכיבוש של ברית המועצות ולהפעילה משם . הניסיון המבוהל נכשל , ואז התחיל המאמץ השיטתי , שגייס את מיטב משאביה הכספיים והארגוניים של התנועה הגדולה והמושרשת , להציל את האדמו"ר ואת אחיו יד ימינו , הרב מרדכי רוקח מבילגוריי , על ידי העלאתם לארץ ישראל . אין ספק שההחלטות הללו ביטאו התמצאו...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד